פסק-דין בתיק ע"פ 40752/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת בדימוס ר' זוכוביצקי, סגנית הנשיא), מיום 4.11.07, בתיק תד 2693/05 - במסגרתו הורשעה המערערת, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינה, בביצוען של העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") בקשר עם סעיף 39(א) וסעיף 38(1) לפקודה וכן בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); חוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; גרימת תאונה וחבלות, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וכן אי מסירת פרטים, לפי תקנה 145(ג) לתקנות.

            על המערערת הושתו העונשים הבאים: 60 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, אשר לא ירוצו אלא אם תעבור המערערת, תוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, עבירה של נהיגה תחת פסילה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול או שתסרב לבדיקת אלכוהול; שנתיים פסילה בפועל בניכוי 2 חודשי פסילה מנהלית וכן 12 חודשי פסילה על תנאי, אשר לא ירוצו אלא אם תעבור המערערת, תוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, עבירות של נהיגה בשכרות, תסרב ליתן בדיקת שכרות, תהא קשורה בתאונות פגע וברח, או תעבור עבירה של אי מסירת פרטים לאחר התאונה.

פרטי האישום בעניינה של המערערת

­ 2.         ביום 18.5.05 בסמוך לשעה 24:00 נהגה המערערת אוטובוס זעיר פרטי ונסעה בדרך ללא מוצא ברחוב הגלבוע שבמבשרת ציון (להלן: "התאונה הראשונה"). המערערת נהגה בחוסר זהירות כאשר פגעה ברכב חונה במקום. המערערת המשיכה בנסיעה לרחוב הסנונית, שם סטתה מנתיב נסיעתה, עלתה על מדרכה ופגעה בעמוד תאורה (להלן: "התאונה השנייה").

3.         בנסיבות אלה נהגה המערערת ברכב כשהיא שיכורה ובלא שיש ברשותה ביטוח בתוקף. כן נהגה המערערת בחוסר זהירות, הבא לידי ביטוי בכך שלא נתנה דעתה לנעשה בדרך, סטתה מנתיב נסיעתה תוך גרימת הפרעה וסיכון וכן גרמה לתאונת דרכים, בה ניזוקו הרכבים המעורבים וכן ניזוק רכוש. המערערת עזבה את המקום בלא שהשאירה פרטיה בכתב על גבי הרכב הניזוק ובלא שהודיעה על התאונה כנדרש ועל פי דין.

על כן הואשמה המערערת בעבירות של נהיגה בשכרות, חוסר זהירות, גרימת תאונה וחבלות, נהיגה ללא ביטוח בתוקף וכן אי מסירת פרטים.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

4.         בפתח הכרעת דינו ציין בית המשפט, כי החליט לזכות המערערת מעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף לאחר שלא הוצגו ראיות מטעמה של המשיבה לביצועה של העבירה ומאחר שבסיכומי הצדדים נזנחה אשמה זו. כן החליט בית המשפט לזכות המערערת מחמת הספק מגרימתה של התאונה השנייה, אשר ארעה ברחוב הסנונית, בשל נהיגה בשכרות. בית המשפט הורה על הרשעתה של המערערת בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, גרימת תאונת דרכים בה ניזוק רכב וכן באי השארת פרטים לאחר התאונה.

5.         בית המשפט פרש תחילה ­הממצאים עליהם אין כל חולק. כך הסביר, כי המערערת נהגה ביום 18.5.05 בסמוך לשעה 24:00, באוטובוס זעיר פרטי ברחוב הסנונית שבמבשרת. אז סטתה המערערת מנתיבה שמאלה, עלתה על המדרכה, התנגשה בעמוד תאורה וגרמה לתאונת דרכים - בה ניזוק רכבה והמשיכה בנסיעתה. עוד קבע בית המשפט, בהמשך לאמור, כי בטרם נהגה שתתה המערערת מבקבוק בירה ונדף ממנה ריח של אלכוהול. בבדיקת ינשוף שנערכה למערערת כ-12 שעות לאחר התאונה לא נמצאו עקבות אלכוהול. 

6.         המשיבה טענה, כי המערערת נהגה כשהיא תחת השפעת אלכוהול, בשל שתיית בקבוק בירה אחד לפחות וכי בדיקת המאפיינים שנערכה למערערת, זמן קצר לאחר התאונה, מלמדת שהמערערת הייתה שיכורה. משכך, לטענת המשיבה, גרמה המערערת לשתי תאונות דרכים ברכבה: האחת, ברחוב הגלבוע שבמבשרת ציון, רחוב ללא מוצא - שם פגעה המערערת, כנטען, ברכבו של קובי דנון; השנייה - גבי התרחשותה אין כל חולק, ברחוב הסנונית - בו סטתה המערערת בחוסר זהירות וללא סיבה מוצדקת שמאלה, עלתה על המדרכה והתנגשה בעמוד תאורה. המערערת טענה מנגד, כי לא הייתה שיכורה. בסמוך לתחילת נסיעתה קנתה המערערת בקבוק בירה ופתחה אותו. היא הספיקה לשתות כמה לגימות במהלך הנסיעה ובעת שהתרחשה התאונה ברחוב הסנונית נשבר בקבוק הבירה, הבירה נשפכה על בגדיה ומשכך גם נדף ממנה ריח חריף של אלכוהול. המערערת ציינה, כי הייתה בהלם לאחר שהתנגשה בעמוד התאורה ולכן לא הייתה יציבה. התאונה ברחוב הסנונית התרחשה אמנם, אך המערערת סטתה מנתיבה לאחר שרכב שהופיע מולה נסע במהירות, לטענתה. רחוב הסנונית, לדבריה, הנו רחוב צר ולא היה מקום למעבר שני רכבים בו. על כן, סטתה המערערת במהירות שמאלה במטרה למנוע התנגשות חזיתית כך שפגעה בעמוד תאורה ובקיר. התאונה ברחוב הגלבוע לא התרחשה כלל, לטענתה, שהרי המערערת לא נסעה כלל ברחוב הגלבוע אשר אינו מוביל לביתה.      

7.         בית המשפט בחן נסיבות שתיית האלכוהול, לאור גרסאותיה השונות של המערערת בנדון. תחילה טענה המערערת, ביום התאונה, ממש בשעות שלפנות בוקר - אז נערך גם טופס בדיקת המאפיינים, כי שתתה בקבוק בירה אשר סוגו אינו ידוע לה, בשעה 21:00 בערב, בהיותה מחוץ לעיר. בהודעה שמסרה כ-12 שעות לאחר האירוע טענה, שקנתה את הבירה בקיוסק במבשרת ושתתה בסביבות השעה 23:00 בעוד בעדותה בבית המשפט טענה המערערת, שקנתה את בקבוק הבירה בקיוסק דקות מספר לפני שעת חצות. בית המשפט קיבל גרסתה הראשונית של המערערת בדבר שתיית הבירה בשעה 21:00 בערב בהיותה מחוץ לעיר. הרי המערערת סיפרה, שאמורה הייתה לקבל סכום כסף מאדם במסמיה, בשעה 19:00 בערב, אך אותו אדם לא הגיע ולדבריה רימה אותה. בנסיבות אלה ומאחר שהייתה עצבנית לדבריה, שתתה. בשל כך קבע בית המשפט, שאין לקבל דבריה כי שתתה בסמוך לחצות הלילה רק בהגיעה לאזור מגוריה וכי סביר יותר ששתתה בשעה 21:00, עוד בהיותה מחוץ לעיר.

8.         השאלה היא, האם נהגה המערערת כשהיא שיכורה? - המערערת עברה בדיקת מאפיינים (ת/9) בשעה 02:15 בלילה. היא ציינה אז ששתתה בקבוק בירה שלם וכי לא זכרה להיכן נסעה. המערערת לא הייתה יציבה בעמידתה או בהליכתה, לא הייתה מסוגלת ללכת מרחק של שני צעדים ישר, החטיאה אפה הן באצבע יד ימין והן באצבע יד שמאל ומפיה נדף ריח אלכוהול חריף. הבוחן ציין, בהערותיו שבבדיקת המאפיינים, כי המערערת נראתה שיכורה "בצורה גבוהה" וכי קשה לה לתפקד פיזית. בעדותו הוסיף הבוחן, כי המערערת התנדנדה וצריכה הייתה להישען על קיר כדי לעמוד על רגליה. פנחס ראובן, תושב רחוב הגלבוע שבמבשרת ציון (להלן: "פנחס"), אשר חש בתנועות רכב חשודות ברחוב, העיד אף הוא, כי המערערת הייתה מעורפלת ולא הגיבה כאשר פנה אליה. התנהגותה הייתה יוצאת דופן וחשודה לדידו, ומשכך קרא למשטרה למקום האירוע. השוטר, אשר הגיב לקריאה העיד, כי המערערת עמדה מחוץ לרכב ומיררה בבכי.

לאור האמור קבע בית המשפט, בהתבסס על בדיקת המאפיינים, כי המערערת נהגה תחת השפעת אלכוהול, חרף ממצאיה של בדיקת הינשוף, אשר לא העלו עקבות של אלכוהול בגופה של המערערת. בית המשפט הדגיש, כי בדיקת המאפיינים (המעלה סימנים להשפעה של אלכוהול על הנבדק) ובדיקת הינשוף (המתעדת ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק) הנן בדיקות חלופיות ודי באחת מהן כדי לבסס קביעה בדבר נהיגה בשכרות. בית המשפט דחה גרסתה של המערערת, כי מצבה הפיזי המעורער בשעת בדיקת המאפיינים נבע מהתנגשותה החזיתית בעמוד.

9.         התאונה ברחוב הגלבוע - פנחס, תושב רחוב הגלבוע כאמור, קרא למשטרה למקום האירוע. לדבריו, בסמוך לשעת חצות שמע רכב נוסע קדימה ואחורה. פנחס, המודע לכך שהמדובר ברחוב ללא מוצא, וכי רכבים מתקשים ביציאה ממנו, יצא את ביתו במטרה לסייע לנהג הרכב לתמרן. כשירד לרחוב הבחין ברכב המתאים לתיאור רכבה של המערערת וכן זיהה כי הייתה זו נהגת במושב ההגה. פנחס יצר קשר עם המשטרה ומסר מספר רישוי התואם במדויק למספר רכבה של המערערת. בית המשפט קבע, בהתבסס על האמור, כי היה זה רכבה של המערערת וכי זו זוהתה בוודאות במקום האירוע. בית המשפט דחה בהתאם גרסתה של המערערת, כי לא הייתה כלל ברחוב הגלבוע, אשר אינו מצוי בדרך לביתה. בית המשפט לא התעלם מן העובדה, שפנחס לא זיהה את המערערת באולם בית המשפט אך קבע, כי פנחס ראה את המערערת במועד האירוע, כשהיא בתוך רכבה, בשעת לילה מאוחרת וכי חלף זמן רב ממועד התרחשות האירוע ועד למתן עדותו.

10.       אם כך, האם הייתה זו המערערת שפגעה ברכבו של קובי דנון? - בית המשפט הבהיר, כי לא היו עדים להתרחשותה של התאונה האמורה. בוחן התנועה לא יכול היה לקשור פוזיטיבית רכבה של המערערת לתאונה הראשונה שארעה ברחוב הגלבוע בשל התאונה השנייה שארעה ברחוב הסנונית - במהלכה התנגשה המערערת בעמוד וגרמה לטשטוש עקבות של נזקים קודמים ברכבה. פנחס העיד, כי המערערת נסעה קדימה ואחורה בהילוך איטי, כאשר בנסיעתה אחורנית פגעה בגדר אך לא בלמה רכבה. פנחס, אשר נבהל מהתנהגותה של המערערת, נכנס לביתו לקחת את נשקו מחשש לפעילות חבלנית וכשיצא שוב לרחוב הבחין, כי המערערת שינתה מיקומה. אז חשש שהמערערת תפגע ברכבים במקום. פנחס שב לביתו לאחר שאשתו קראה לו וכשיצא בשנית (עם מכשיר פלאפון) כבר לא הייתה המערערת במקום. אשתו קראה לו והוא נכנס חזרה לביתו על מנת לקחת את מכשיר הפלאפון.

            קובי דנון, בעל הרכב הניזוק, העיד, כי עובר לאירוע לא היה רכבו פגוע. צילומי נזקיו של הרכב (ת/6) מגלים בטמבון הרכב סימני צבע שחור ולבן. הצבע הלבן תואם צבע רכבה של המערערת בעוד צבע הטמבון ברכבו של דנון הנו שחור.

11.       בית המשפט פרש קשת הראיות הנסיבתיות, הניצבות לחובתה של המערערת כלהלן: המערערת נמצאה בקרבת רכבו של דנון בסמוך למועד התרחשות הנזק ברכבו; כשהחנה דנון רכבו בערב האירוע לא הייתה כל פגיעה ברכב; הנזק מתאים לאפשרות שרכבה של המערערת הוא שגרם לו (לאור צבעי הרכבים) וכן עדותו של פנחס בדבר אופן נהיגתה המרושל של המערערת וקשיי התמרון ברחוב. מצירוף כלל הראיות הנסיבתיות כאמור עלתה, לדידו של בית המשפט, אפשרות ברורה אחת בלבד, והיא: המערערת פגעה ברכבו של דנון וגרמה לתאונת דרכים בה ניזוק הרכב בלא שהשאירה פרטים.  

12.       התאונה השנייה ברחוב הסנונית - בית המשפט ראה לנכון, כשם שצוין בראשיתם של דברים, לזכות המערערת מאחריות לתאונה האמורה. בית המשפט קבע, כי אין חולק בדבר התרחשותה של התאונה ברם יש להורות על זיכוייה של המערערת מחמת הספק מאחריות לגרימתה. בית המשפט לא שלל גרסתה של המערערת, הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט, כי סטתה שמאלה לכיוונו של עמוד התאורה והקיר במודע כדי לחמוק מרכב שהגיע במהירות מולה. בית המשפט קבע לעניין זה, כי אין המדובר בגרסה בלתי סבירה לאור תיאוריה של המערערת, כי המדובר ברחוב צר בו רכבים, החונים משני צידיו. 

גזר דינו של בית משפט קמא